צמחי מרפא הם חלק קבוע מעבודתי. מאז ומתמיד אהבתי את צמח המאקה ולאחרונה אני עושה בו שימוש תכוף יותר עם מטופלים. אז החלטתי לחלוק לו

פנים רבות היו לה לאישה הזו. הרצון המיוחד להגיע לבריאות, אותו ליווה זעם על בגידתו של הגוף בה. ובד בבד הפחד לאבד את ששייך לה

הקדמה עד היום לסבתא שלי יש משפט קבוע: "איה! אל תצאי עם הראש רטוב את תחלי!" משפטים נוספים ומוכרים שלה הם משהו בסגנון של: "תאכלי

את הפוסט הזה לא היה לי כוח לכתוב (אולי כי חם מידי היום…אולי כי אני יודעת שהוא הולך להיות ארוך), אבל זה כל כך חשוב

אז הגחתי לעולם הזה לפני 38 שנה ביחד עם הפסוריאזיס. נולדתי איתו לפי ההבנה שלי. על הקרקפת בתחילה. אז לא ידעו כלום על המחלה, אפילו

מגלה לכם את ״הסוד״ שלי מהחודש האחרון. זה באמת מסתכם במשפט הלא מאוד סקסי אבל הכי עמיד שיש: אני מוכנה להסריח ולא להיות חולה! זהו!

הקדמה התינוק שלך מפוצץ נזלת? הוא לא ישן טוב בלילה ולא אוכל כמו שצריך כי הוא לא מצליח לנשום דרך האף? יש לו חום? הוא

היא מגישה לי אותו ליד ואומרת: "לא תיארתי לעצמי שאפגוש מישהו שעדיין לא קרא את הספר הזה". אנחנו זרות. מתחבקות. אני נוטלת את הספר לידי,

"באיזה שיטת תזונה את דוגלת?" היא מראיינת אותי בטלפון. "באף שיטה"! אני עונה לה. שתיקה…. "מה זאת אומרת? את לא נטורופתית שעוסקת בתזונה?" היא שואלת.

אתמול בלילה. מקרה חירום אמיתי. הטלפון מצלצל: "איה, סליחה על השעה. אני עם כאבי תופת בשלפוחית השתן. ממש מקופלת לשתיים. כל 5 דקות אני רצה

אז יצאתי הבוקר לצעידה, חמושה בחיוך ושתי מילים בפה ("בוקר טוב") והחלטתי להאיר לאנשים את היום וגם קצת מתוך סקרנות לראות את התגובות. הראשונה –

אחרי חצות. אני אחרי 4 שעות שינה מדהימות (נרדמתי בלי כוונה ב- 20:00) ומשום מה השינה נגמרה לי. נכנעת לקימה. יושבת מול המחשב במטבח ומסניפה