הפוסט על שמן הזית של אבא שלי מלפני כמה ימים הפגיש אותי עם אנשים ומטופלים שלא ראיתי שנים. תהיתי לגבי זה הרבה… איך מכל הדברים

פותחת מקרר. סוגרת. הולכת למיטה. קמה. חוזרת למטבח. פותחת מזווה. סוגרת. חוזרת למיטה. מאבקי-על איתנים מהסוג שיש רק לנשים בזמנים הורמונליים חודשיים שכאלה אחרי מסיבות

הסכמתי להישרט בדרך. לא זוכרת בת כמה הייתי. הכדור ששיחקתי בו על הדשא עף לשדה קוצים. בלי לחשוב פעמיים קפצתי לקוצים להשיבו. סבא שלמה שלי

את המועקה פיזרנו. פוררנו. היא ישבה לה שם לא בשקט באיזור שבין הלב למרכז הבטן ויצרה גלים של פחד, פאניקה וכאב לסירוגין. החלטנו לפתוח את

ואז הוא אמר לי "את יודעת שאני יכול להריח קור"! (לא, הוא לא שאל. הוא אמר!) והתגובה הראשונית והמידית שלי היתה: "איזה יופי!!! כיף לך.

אני אוהבת לשתף מידי פעם בידע עתיק שקשור לצמחי מרפא. בפוסטים קודמים סיפרתי על שיח אברהם (Vitex) וגם על המאקה. הפעם אני הולכת לספר על

מעולם לא למדתי את שיטת הריפוי שמכונה הוֹאוֹ'פּוֹנוֹפּוֹנוֹ ואני גם לא יודעת מי מלמד כי לא חקרתי, מהמעט שקראתי עליה התחברתי מאוד. כי כשאני עושה

ויטקס(Vitex)  או בשם שאתם אולי מכירים אותו "שיח אברהם" זה צמח שכדאי להכיר. אני עושה בו שימוש תכוף. בהמשך לפוסט הקודם שבו סיפרתי לכם על

צמחי מרפא הם חלק קבוע מעבודתי. מאז ומתמיד אהבתי את צמח המאקה ולאחרונה אני עושה בו שימוש תכוף יותר עם מטופלים. אז החלטתי לחלוק לו

פנים רבות היו לה לאישה הזו. הרצון המיוחד להגיע לבריאות, אותו ליווה זעם על בגידתו של הגוף בה. ובד בבד הפחד לאבד את ששייך לה

הקדמה עד היום לסבתא שלי יש משפט קבוע: "איה! אל תצאי עם הראש רטוב את תחלי!" משפטים נוספים ומוכרים שלה הם משהו בסגנון של: "תאכלי

את הפוסט הזה לא היה לי כוח לכתוב (אולי כי חם מידי היום…אולי כי אני יודעת שהוא הולך להיות ארוך), אבל זה כל כך חשוב