את המועקה פיזרנו. פוררנו.
היא ישבה לה שם לא בשקט באיזור שבין הלב למרכז הבטן ויצרה גלים של פחד, פאניקה וכאב לסירוגין.
החלטנו לפתוח את זה. לדבר על זה.
כי השיתוק שזה יצר גבה מחיר כבד מידי. כבד יותר מכל דבר אחר.
כן, היא לגמרי הגיעה אלי כדי לדבר על התפריט שלה וכשיצאה אמרה לי שמה שקרה בפגישה היה הרבה יותר טוב מלדבר על אוכל….והבטחתי לה שגם זה יגיע, כי לתזונה השפעה כל כך דרמטית על מצב בריאותנו, ממש דרמטית (גם פיזית אבל גם נפשית), אבל לעיתים יש צורך לדבר קודם על המועקה.
לשמחתי היא שיתפה פעולה ולא פחדה לדבר עליה.
היא חששה רק מדבר אחד: שהיא לעולם לא תלך.
אבל השיחה איתה היתה כל כך מלאה באור ותקווה וכשהיא יצאה ממני היא אמרה שהיא מרגישה שהיא ירדה בשעה הזאת איתי כמה קילוגרמים ושהמועקה עזבה.
חברים יקרים, אתם מבינים שזוהי תקופה לא רגילה.
לא תמיד קל לנו להצביע על מה מוזר לנו בה, אבל ישנה ידיעה שזה לא כתמול-שלשום.
אנחנו לא רק יוצאים מדחיסות ולא רק נמצאים באנרגיה הלא פשוטה של בין המיצרים, יש לנו גם את כל ההתמודדויות עם השיעורים הפרטיים שלנו ונוסיף על זה את החום המעיק והלחות, את העובדה שהחופש הגדול פה ביחד עם הילדים וזה ממש לא קל.
אני רוצה שתדעו שהכל בסדר.
גם כשאתם לא מצליחים להישאר תמיד בסנטר שלכם (זה קורה לי הרבה) תזכרו שאפשר להתמסר למצב, לשחרר, לא להילחם בזה. להסכים להיות עם הפחד והכעס והכאב והדאגה עד שהכל עובר.
כי זה עובר!
ובינתיים, הנה תרגיל נהדר להמשך היום:
עצמו עיניים. דמיינו שמיים מלאים עננים כבדים ואפורים וכעת, ראו בעיני רוחכם איך אתם מפנים אט אט את העננים, אחד אחד, מאפשרים לקרני אור להגיע אליכם, והשמיים הופכים בהירים ויפייפיים.
האור שוטף את כולכם, את כל ההוויה שלכם, אתם מתמלאים באור וכל מה שלא אור לא שורד שם.
תשטפו את הלב, את הבטן, את ה-כ-ל !
ואז קחו נשימה עמוקה ותשארו לרגע שם בשלווה.
