שיתוף אישי: לפני הרבה מאוד שנים הגעתי לרופא נשים עקב כאבים באזור הרחם והשחלות ומחזור לא סדיר. בדיקת אולטרסאונד פשוטה גילתה שחלות פוליציסטיות. מספר הציסטות היה רב ואחת מהן היתה גדולה מאוד. היו לי כאבים ואי נוחות באיזור.
הרופא (שדרך אגב הוא מקסים אמיתי) הציע מידיית ניתוח.
אולי כבר ניחשתם כמה צבעים החלפתי באותו רגע וכמובן שהשמעתי בקול רם את התנגדותי לטיפול ניתוחי. למה ניתוח? באיזו הצדקה???
הרופא ראה שאין עם מי לדבר ולכן, למרות שהמצב נראה לו מספיק חמור כדי לנתח בזמנו, החליט להתפשר איתי ולתת לי טיפול הורמונלי – גלולות כדי לטפל בציסטות.
אני זוכרת את מה שהוא אמר: "נעשה ניסיון עם הורמונים, אם תמשיכי להרגיש לא טוב או אם בעוד חצי שנה נראה שהציסטות לא נעלמו ננתח…."
כמובן שהנהנתי בהסכמה (העיקר לא ניתוח), לקחתי את המרשם ויצאתי.
מי שמכיר אותי וודאי כבר ניחש שגלולות לא לקחתי.
רצתי לעזרת התזונה וצמחי המרפא.
אני זוכרת כמה פחדתי. הרגשתי שאני עושה ניסויים בגוף שלי ומחשבות כמו "אולי הייתי צריכה להקשיב לרופא" כן חדרו קצת את המסווה הקשוח והחד משמעי שמתנגד להורמונים.
התחלתי באדיקות את הטיפול, במשך חצי שנה לקחתי את הצמחים 3 פעמים ביום בלי לשכוח אפילו פעם אחת, עשיתי ניקוי, אכלתי נכון והקפדתי על מזון צמחוני, מבושל, לא חומצי, מזין ותומך.
כאשר הכאבים ואי הנוחות נעלמו והמחזור הסתדר הפחד נעלם איתם, ואז ידעתי שכנראה אני עושה משהו נכון.
לא היה לי שמץ של מושג אם זה השפיע על הציסטות בשחלות, אבל כן ידעתי שאני מרגישה טוב.
לאחר חצי שנה, כמו שביקש הרופא, חזרתי לבדיקה.
ידעתי שיש נשים רבות הסובלות משחלות פוליציסטיות ללא שום כאב או אי נוחות, ולכן הייתי נכונה לכל דבר – אפילו לראות שהן לא נעלמו לשום מקום.
פתאום, כשהמחשבות שלי מתרוצצות והעיניים בוהות במסך האולטאסונד (שלא באמת מבינים מה רואים שם) הרופא אומר לי את המשפט הבא שאני לא אשכח לעולם:
"אוי איזה יופי! אין שום זכר אפילו לא לציסטה אחת. אני שמח לראות שהגלולות עזרו"
הדבר הראשון שכמעט יצא לי מהפה היה: ד"ר, עכשיו אני יכולה לספר לך שאת הגלולות לא לקחתי……
אבל משום מה החלטתי לשתוק. אל תשאלו אותי למה…הרי הייתי בעננים וכל כך רציתי לשתף מישהו, ואני מודה שאולי אפילו רציתי להוכיח אותו ולהראות לו שגם שיטות טבעיות יכולות לעזור…אבל בחרתי לשתוק. שיתפתי אנשים אחרים ובסופו של יום, מה שהיה חשוב שזה עבר והכל בסדר.
בחרתי לספר את הסיפור הזה מאחר ובחודשים האחרונים הגיעו אלי נשים רבות עם שחלות פוליציסטיות, אחת מהן אפילו אמרה לי בפירוש שהרופאים אמרו לה שהיא לא תוכל להכנס להריון בגלל זה.
קצת הופתעתי שרופא אומר דבר כזה, הרי זה לא נכון! – ברור לכם שהבחורה הזאת נכנסה להריון!
זכור לי שהיא אמרה לי במפגש השלישי שלנו שבמקום שהטיפול יעשה לה טוב היא מרגישה רק יותר ויותר רע: היא יותר עייפה ברמות היסטריות, יש לה קרייבינג למזונות והיא מרגישה בחילה ולא טוב באופן כללי…תוך כדי התיאורים שלה על כמה רע היא מרגישה בעקבות הטיפול שלי לאט לאט התחלתי לחייך, וככל שהיא המשיכה והרחיבה החיוך שלי נעשה רחב וגדול יותר, עד שהיא עצרה לשאול אותי בכעס מה כל כך מצחיק אותי בסבל שלה?
שאלתי אותה: "עשית בדיקה להריון?"
היא:"על מה את מדברת, אין מצב שאני בהריון, הרי סיפרתי לך מה אמרו הרופאים…"
אניי: "גשי היום לעשות בדיקה".
למחרת בבוקר חיכה לי מייל: "אני בהריון"
הפגישות הבאות כבר היו ממוקדות יותר בתמיכה בגוף וברחם בזמן ההריון וחיזוק כללי וגם רגשי/נפשי.
לסיכום: אני לא שוללת כלל שימוש בהורמונים, יש לי מטופלות שמקבלות הורמונים כחלק מטיפולי פוריות, אבל אסור לשכוח את הכוח שיש לתזונה ולצמחים…
