פנים רבות היו לה לאישה הזו.
הרצון המיוחד להגיע לבריאות, אותו ליווה זעם על בגידתו של הגוף בה.
ובד בבד הפחד לאבד את ששייך לה מתוך "מתנת" המסכנות והרחמים העצמיים.
אז היא חיה חיים כפולים.
הלכה לכל המטפלים והצהירה על רצונה להבריא, ואז חזרה הביתה והחליטה באופן הכי לא מודע ולא מכוון ושלא באשמתה, שלהיות בריאה יעלה לה ביוקר.
היא לא תוכל עוד להגדיר את עצמה ראויה להתרפקות מלאה על ברכי האמפתיה של אחרים אליה.
ככל שהשנים עברו היא גילתה שלא רק שאיננה מקבלת אמפתיה, אלא שמכריה מתרחקים ממנה (כי כמה עוד אפשר להכיל אותה מתוך התעקשותה להישאר במסכנות ולהזדקק שלא מדעת לרחמים אנושיים).
אז היא החליטה לעשות מעשה – להסתכל לפחד בעיניים.
להישאר לבד לגמרי כדי לברוא מסכנות אמיתית ולעבור גמילה מהצורך באמפתיה סביבתית מאולצת.
וכל זאת – על מנת שתוכל לדבר עם המסכנות.
וכך היה.
היא שהתה במצב הזה כשנה לפני שנמאס עליה אף הוא ואז היא הגיעה אלי.
מוכנה הפעם באמת להחלים.
בכל הרובדים.
מסכימה לוותר על הליטופים המזוייפים מתוך הבנה שהם גם ככה כבר אינם שם עוד.
היא לבד!
בסוף הפגישה איתה היא גילתה שהיא לא לבד.
יש לה את עצמה.
ואני גיליתי שמשהו בי השתנה.
אני מרגישה את זה גם עכשיו ברגעים אלה ממש תוך כדי כתיבה פה.
סיפרתי לה בכנות שאני לא יכולה לעזור לה על ידי ליטופים מילוליים או עם תזונה וצמחים. אבל אני כן יכולה לעזור לה ללמוד איך זה ללטף ולחבק את עצמה.
ויכולתי לעשות זאת אך ורק אם יש בי את המסוגלות הזאת גם.
תם העידן בו אנו יכולים לתת חלק מהאנרגיה שלנו כדי לרפא אחרים…
לא רק שזה מרוקן אותנו ומשאיר אותנו רצוצים מהצורך להכיל את כולם ולא עושה עימנו חסד, אלא זה גם לא יעיל עבורם – כי אין לאנשים אחרים מה לעשות עם הרצון שלנו לעזור להם (גדול וכנה ככל שיהיה).
אנחנו כן יכולים להאיר להם או לידם.
לאפשר להם את הסביבה שהם זקוקים לה כדי להחלים.
אבל גם להסכים מראש שישנה אפשות סבירה שהם יבחרו להישאר בעיניים עצומות.
וכאן אנחנו נותרים עם העבודה העצמית של השחרור – זה לא שלנו.
אין פה טוב או רע, נכון או לא נכון.
לא משנה כמה אנחנו אוהבים אותם, רוצים את הטוב ביותר עבורם – עלינו להסכים ולקבל שזה לא בידיים שלנו.
הבחירה היא שלהם.
ולא פחות חשוב לזכור, שלכל אחד יש את הקצב שלו להבין דברים ולהתעורר.
לעיתים, מה שנראה לנו הכי גרוע אצל האחר, הוא בעצם המתנה הכי גדולה שלו ומי שם אותנו לקחת ממנו את ההזדמנות לצמיחה מתוך הכאב שהוא חווה? הרי כולנו עוברים בדרך הזאת כאשר אנחנו מתפתחים.
לילה טוב.
