שיתוף 1:

קיבלתי טרמפ הביתה ממכר. בדרך עשינו תאונה קטנה. המכר שלי חלם קצת, לא עצר בזמן ונכנס ברכב מקדימה. הפגיעה היתה מאוד מאוד קלה, עצרנו בצד הדרך מחוייכים ונבוכים, החלפנו פרטים עם הרכב השני והמשכנו בדרכנו. לא ייחסתי לעניין חשיבות כלשהי ולא התרגשתי ממה שקרה.

שבוע לאחר מכן, בן זוגי נוהג ברכב ואני לצידו מתכווצת ותופסת את מושב הכיסא חזק חזק בכל פעם שהוא מתקרב לרכב שמלפנינו. אני מוצאת את עצמי עם דופק בשמיים מחסירה כמה פעימות לב.  בן זוגי, שרגיל שאני מעולם לא מפחדת על הכביש (למעשה בדיוק ההפך) לא הבין מה קורה איתי באותו יום.  כל פעם שהוא לחץ על הברקס כדי להאט או לעצור את הרכב הרגשתי שסוף העולם מתקרב והנה אנחנו הולכים לעשות תאונה ולהיכנס ברכב שמלפנים.  אומנם לקח לי כמה דקות, אך פתאום נפל לי האסימון והבנתי מאיפה זה מגיע (התאונה מלפני שבוע היתה ההסבר ההגיוני היחיד). תוך כדי נסיעה עשיתי EFT  על מה שקרה בתאונה ועל הפחד שהרגשתי…והפחד נעלם כלא היה.

שיתוף 2:

לאחר יום ארוך של ישיבה ממושכת בעבודה מול המחשב מתחיל להציק לי חבר ישן: כאב גב מוכר. בהתחלה זה משהו שניתן לסבול בקלות ואני בוחרת להתעלם ממנו (העבודה רבה והזמן קצר- מכירים?) לאחר שעה נוספת אני מתחילה לזוז בכיסא ולא מוצאת שום תנוחה נוחה שבה הכאב יהפוך עמום ונסבל יותר. לאחר שעה נוספת אני פשוט לא מתפקדת, לא מסוגלת לנשום מכאבים. בקושי מגיעה למיטה ומקווה שלשים את הגב על המזרון לכמה רגעים ירפה את השרירים ויעלים את הכאב (כמו שקורה בדרך כלל). אך הכאב מסרב להרפות ואני כבר רואה כוכבים. לאחר שניסיתי כל תרגיל פיזיותראפיסטי אפשרי, מתיחות והעפת רגליים וידיים לכל כיוון, הכל רק שהכאב הזה יפסק, הכאב רק התגבר ואז החלטתי לעשות לעצמי EFT. אני מתחילה את התהליך ורק בשביל להיות כנה עד הסוף אני חייבת לציין, שאני עושה זאת תוך כדי חוסר אמונה מוחלט. לא האמנתי שזה יעזור לי ברמות כאלה של כאב. אחרי 5 דקות אני כולי מרוכזת בכאב ואין שינוי – הוא מודיע לי חגיגית שהוא כאן בשביל להישאר. אני ממשיכה ומסרבת לוותר, מאחר שניסיתי הכל (פרט למשככי כאבים) ואין מה להפסיד. פתאום מגיעה נשימה עמוקה כזאת, מעין הנחת רווחה והכאב…..טוב, הכאב פשוט נעלם כאילו לא היה. אז נכון שאני עושה EFT לאנשים ומקבלת פידבקים מופלאים, אך איני חושבת שאני מצליחה להפסיק להיות מופתעת ונדהמת בכל פעם מחדש כשזה קורה.