מחלות מעי דלקתיות IBD
קרוהן וקוליטיס
נושא זה קרוב לליבי, וידוע לי שרבים הסובלים מבעיות אלו לא מודעים לכל האופציות העומדות בפניהם. לכן, היה חשוב לי להביא את הגישה הטיפולית שלי לבעיות אלו מתוך הניסיון הרב שצברתי בשנים האחרונות.
מחלות מעי דלקתיות IBD) Inflammatory Bowel Disease) הינו מושג כללי לקבוצה של מחלות כרוניות המתבטאות בדלקת באזורים שונים של המעי. מחלות אלה מתאפיינות בתקופות התלקחות ורגיעה והן אינן מדבקות. תדירות ההתפרצויות משתנה בין חולה לחולה, הביטוי הקליני נרחב, הן מוגדרות כמחלות אוטואימוניות ועדיין נחשבות לחסרות מרפא. תחת מושג ה- IBD נמנות שתי מחלות עיקריות:
מחלת הקרוהן Crohn's Disease
וקוליטיס כיבית Ulcerative colitis
הגדרה
Crohn's Disease
מחלה כרונית דלקתית לא ספציפית שחודרת את דופן המעי. האזור הנפוץ ביותר בו מתיישבת הדלקת בקרוהן הוא ה איליום הטרמינלי, כלומר, אזור הבטן הימנית התחתונה, אך היא יכולה להופיע בכל מקום במערכת העיכול. הצורה האקוטית של קרוהן דומה לדלקת התוספתן.
Ulcerative colitis
מחלה כרונית דלקתית וכיבית במעי הגס. הסימפטום השכיח ביותר של מחלה זו הוא שלשול דמי.
אופי המחלה סוער מאוד.
סימפטומים
Crohn's Disease (כולם או חלקם)
מספר יציאות רב ביום, שלשול מתמשך שברוב המקרים מלווה בכאבי בטן, אי נוחות בבטן, רגישות באזור המעי הדק, הגס, הקיבה ובעיקר באיליום הטרמינלי – רבע ימני תחתון של הבטן.לעיתים ניתן לראות מזון לא מעוכל בצואה. גזים, נפיחות ותחושת מלאות וכבדות לא נעימה הגורמים לסבל רב. ירידה במשקל, חום וחוסר תיאבון.עייפות ותחושה כללית של חולי, כאבי שרירים ותשישות. תחושת חוסר עניין ודיכאון.
אצל כל אחד התסמינים שונים וזה יכול להתבטא באופנים רבים.
אצל שליש מהחולים התלונה הראשונית עלולה להיות פיסורות ומצבורי מוגלה מתחת לעור מסביב לפי הטבעת, אפטות בתוך הפה.
בילדים, סממנים הקשורים במערכת העיכול כגון שלשול וכאבי בטן יכולים שלא להופיע ובמקומם יופיעו סימפטומים שלא קשורים למערכת העיכול כגון חום גבוה ולא מוסבר, ארטריטיס, אנמיה, פיגור בגדילה ועוד.
Ulcerative colitis
שלשול דמי, תחושת מלאות באזור המעי הגס שהוא החלק הסופי של צינור העיכול ותפקידו העיקרי לספוג מים ומלחים וליצור את הצואה.Pancolitis מחלה קשה בה מעורב המעי הגס כולו על כל חלקיו כולל אזור הרקטום (חלחולת) ופי הטבעת (האנוס).
תכונות משותפות לקרוהן וקוליטיס
בקרוהן לעיתים מעורב גם המעי הגס (קולון) ובקוליטיס כיבית הוא תמיד יהיה מעורב. במקרים נדירים יכול להיווצר מצב שבקוליטיס כיבית יהיה מעורב המעי הדק כתוצאה מ "backwash ileitis" (רפלוקס של הדלקת מהמעי הגס העולה כלפי מעלה לעבר המעי הדק).
בעשרים אחוז מהמקרים במחלת הקרוהן תהיה פגיעה גם במעי הגס (בקולון), אך ללא הופעת גרנולומות. במקרים אלו שתי המחלות מאוד דומות מבחינה קלינית וגם פתולוגית.
בשתי המחלות ישנם סימפטומים דומים מחוץ למערכת העיכול: דלקת של אחד או יותר מחלקי הענביה בעין- הקשתית, הגוף הריסי או הדמית, ארטריטיס, תופעות עוריות, Ankylosing spondylitis – מחלת פרקים הפוגעת בעיקר בעמוד השדרה התחתון וגורמת לכאבי גב ולנוקשות. היא יכולה להופיע גם באזורים גבוהים יותר של עמוד השדרה ובפרקי הרגליים ועוד.
בשתי המחלות יש הצרויות של המעי.
בשתיהן קיים אובדן משקל ועלול להתפתח גם חוסר תזונתי.
הרבה פעמים קשה לעשות אבחנה ולהבדיל בין קרוהן לקוליטיס כיבית מאחר ואפידמיולוגית יש דמיון רב ביחס לגיל, גזע, מין ואזורים גאוגרפים. מחלות מעי דלקתיות שכיחות במידה שווה בנשים ובגברים, אך יש סברה הגורסת שמעט יותר בנשים. הן יכולות להופיע בכל גיל אך השכיחות הגבוהה ביותר היא בגיל ההתבגרות ועד גיל 35 לערך. המחלות שכיחות פי 2-5 בלבנים מאשר בשחורים ואוריינטלים ופי 3-6 ביהודים מאשר בלא יהודים.
מאוד שכיח שחולי קרוהן וחולי קוליטיס כיבית ידווחו על קרובי משפחה שגם חולים במחלה.
הסיבה הבסיסית הגורמת לקרוהן וקוליטיס כיבית אינה ידועה. כנראה מעורבות גנטית מקדימה מובילה לתגובה אימונית לגורם תזונתי או זיהומי כלשהו.
שתי המחלות מעלות את הסיכון לקרצינומה (גידול ממאיר) במעי הגס, אך בקוליטיס כיבית זה יותר שכיח ולכן הפרוגנוזה של קוליטיס היא קשה יותר.
פעמים רבות אני נשאלת מה ההבדל בין שתי מחלות אלה, כל כך הרבה משותף ביניהן ולעיתים קרובות קורה שרופאים מאבחנים קרוהן ובסוף מסתבר שזה קוליטיס וההפך.
ההבדלים העיקריים בין קרוהן וקוליטיס
המקום הנפגע בקרוהן יכול להיות כל מקום במערכת העיכול, לעומת קוליטיס שבאופן כללי הנטייה היא יותר למעי הגס באופן ספציפי.
בעשרים האחוזים בהם מעורב המעי הגס בקרוהן, הדלקת פוגעת במעי הגס הימני, לעומת קוליטיס, בה הדלקת נוטה יותר לפגוע במעי הגס השמאלי.
לגבי מעורבות של הרקטום (חלחולת), בקרוהן מעורבות כזו היא נדירה, לעומת קוליטיס, שבה הוא בדרך כלל תמיד מעורב.
מעורבות של המעי הדק נדירה בקוליטיס, פרט למצב של Backwash Ileitis. אצל חולי קרוהן המעי הדק מעורב ב- 80% מהמקרים, בעיקר באזור הטרמינל איליאום.
גרנולומות הן ציסטות, כיבים באפיתל של המעי, תהליכי דלקת. הן מפותחות ב 50%-25% מהמקרים של קרוהן. בקוליטיס הן לא נוכחות בדרך כלל.
בקרוהן קיימים Skip lesions , אותם ניתן לראות בבדיקות. מדובר ב אזורים עם דלקת אשר ביניהם חוצצים אזורים נורמלים ובריאים. בקוליטיס המחלה רציפה לאורך כל האזור ואין חלקים בריאים בין האזורים המודלקים.
קיים מצב מסכן חיים הנקרא "Toxic megacolon" זהו מצב קליני אקוטי שבו ישנה התרחבות של המעי הגס. המעי מאבד את הטונוס שלו ומתחיל להתנפח. ההתרחבות יכולה להיות מקטעית או טוטאלית, קוטר המעי מגיע למעל שישה סנטימטרים והטיפול הוא כריתת המעי. מצב זה עלול לקרות בקוליטיס ואינו מופיע בקרוהן.
מצב של פיסטולות בפי הטבעת (אנוס) שכיח בקוליטיס וכמעט ולא מופיע בקרוהן.
פיסטולות ואבצסים אבדומינליים שכיחים בקוליטיס ואינם נמצאים בקרוהן.
אבצסים באזור הרקטום (חלחולת) שכיח בקוליטיס ואינו מופיע בקרוהן.
ארטריטיס נדירה בקוליטיס ושכיחה בקרוהן.
אצל חולי קרוהן בדיקת חלחולת תראה בריאה וחלקה, בקוליטיס יתקבל מראה מודלק, דיפוזי וגרנולרי.
השלשולים בקרוהן הם בינוניים, למרות שקיימים מקרים של דימומים קשים אך הם נדירים יותר. בקוליטיס השלשולים הם קשים מאוד, ריריים ודמיים.
בקוליטיס תמיד מופיע דימום רקטלי חזק, בקרוהן הדימום מופיע לסירוגין, כאשר ב- 25%-15% מהמקרים הוא אינו מופיע כלל.
דופן המעי בנויה משלוש שכבות עיקריות כאשר השכבה הפנימית נקראת רירית מוקוזה. במחלת הקוליטיס הדלקת בדרך כלל לא מסננת את כל דופן המעי, היא פוגעת רק בשתי השכבות הפנימיות: במוקוזה ובסב-מוקוזה. רק במקרים קשים מאוד תיגרם פרפורציה (חירור המעי). לעומת זאת, בקרוהן, הדלקת מסננת את כל רוחב דופן המעי וגורמת לחירור.
יש סברה הטוענת שבקוליטיס קיימות פחות ראיות לכך שיש מעורבות של גורמים נפשיים למחלה ושבקרוהן המעורבות של גורמים נפשיים היא משמעותית ביותר. נוכחתי שאין הדבר נכון בהכרח ובשתי המחלות קיימת השפעה מגורמים נפשיים ורגשיים.
אבחון
ראשית, ישנן שאלות מנחות כגון האם היתה ירידה במשקל, האם יש כאבי בטן, בחילות, האם היתה ירידה בתיאבון, האם יש פצעים בפה, האם קיימים בני משפחה החולים במחלה ועוד.
עורכים בדיקות דם ומחפשים האם קיימת שקיעת דם מוחשת המצביעה על מצב דלקתי בגוף, לרוב בודקים גם CRP שהינו מדד נוסף המצביע על מצב דלקתי בגוף, אם כי תקינותו לא שוללת קיומה של דלקת ולכן אין להסתפק בבדיקה זו. רצוי לבדוק גם מצב של המוגלובין, ברזל, פריטין, B12 כדי לשלול אנמיה. אנמיה עשויה להתקיים בחולי קרוהן משום שבדרך כלל האזור שנפגע במעי הוא אזור המעי הדק הסופי הטרמינל איליאום שבו נספג הברזל מהמזון. אך גם בקוליטיס יכולה להיות אנמיה גם עקב אובדן דם וחסרים תזונתיים.
אטיולוגיה (חקר הסיבות, הגורמים והמקורות)
האטיולוגיה ל- IBD אינה ידועה אך קיימת סברה שהמחלה היא מולטי-פקטוריאלית, כלומר שגורמים רבים תורמים לפריצתה. התיאוריות קשורות לגורמים גנטיים, מזהמים, אימונולוגיים, תזונתיים, פסיכולוגיים וסביבתיים.
גורמים גנטיים: חוקרים גילו שבלמעלה מ- 40% חולי קרוהן קיימת מוטציה בגן NOD2/CARD15, אך מידע זה אינו עוזר לגלות את האטיולוגיה הגנטית מאחר ובחולי IBD אחרים, שמאובחנים עם קוליטיס כיבית, נמצאה מוטציה בגן זה רק ב- 15% מהם ואחוז דומה נצפה בקבוצת הבקרה. למרות התקדמות המחקר עדיין לא בודד גן האחראי לסיכון מוגבר לחלות במחלה, אך בהחלט נצפתה שכיחות שונה בגזעים שונים.
גורמים מזהמים ואימונולוגיים: החל משנות החמישים, ככל שהשימוש באנטיביוטיקה הפך נרחב, נצפתה עלייה משמעותית בשכיחות המחלה אשר הופיעה בארצות מפותחות, בעיקר בארצות הברית. תיאוריית האנטיביוטיקה גורסת שמתרחש שינוי בפלורת החיידקים הטבעית של המעיים בזמן נטילת האנטיביוטיקה. הגוף הופך פחות עמיד ולעומתו זני חיידקים הופכים עמידים יותר ויותר. לאחר נטילת אנטיביוטיקה, המעי אינו מוגן על ידי פלורת חיידקים מאוזנת והוא הופך פגיע. התיאוריה השכיחה ביותר לגבי הגורמים למחלה טוענת שמדובר בנגיף או חיידק המשפיע על מערכת החיסון וגורם לתגובה דלקתית בדופן המעי.אומנם רבים מהסובלים ממחלה זו סובלים גם מהפרעות שונות של מערכת החיסון, אך עדיין לא ברור אם הבעיות במערכת החיסון הן הגורם למחלה או שהן נגרמות על-ידה. קיים חשד שיש כמה בקטריות, פטריות, שמרים ווירוסים החשודים כמעורבים במחלה. אך דבר אינו חד משמעי או מוכח.
גורמים תזונתיים: האדם נחשף במהלך חייו להרבה גורמים סביבתיים שעלולים לעורר נטייה גנטית.ללא כל ספק, תזונה וסביבה משפיעים על חיינו, אך יש לזכור שהנטיה משתנה מאדם לאדם. למזון יש חשיבות גדולה מאחר והוא קובע את הרכב ומצב פלורת המעי. רבים מחולי קרוהן שתושאלו, מספרים שקודם להתפרצות המחלה הם צרכו סוכרים מזוקקים רבים ופחות סיבים, ירקות ופירות. אך קשר דומה לא נראה בחולי קוליטיס.שכיחות המחלה בארצות בעלות תזונה מערבית מודרנית נמצאת בעלייה, בתרבויות הצורכות תזונה פרימיטיבית יותר ופחות מתועשת ומעובדת המחלה אינה קיימת. אלרגיה למזון עלולה להוות גורם להתפרצות המחלה. גורם הסיכון המשמעותי ביותר שנמצא לגבי קרוהן הוא צריכה גבוהה של חלבון מהחי, מבשר, לעומת צריכת חלבון צמחי שלו היה אפקט מגן. הרעיון מאחורי זה קשור ליחס בין חומצות השומן החיוניות אומגה 6 ואומגה 3.
גורמים ותפיסות נוספות: קיימות תפיסות נוספות הגורסות שגורמי סיכון לחלות במחלה יכולים להיות צריכה מוגזמת של אלכוהול, אכילת יתר או אכילה שלא קשורה לרעב בשעות לא טבעיות, צריכה מוגברת מסוג אחד של מזון כגון חריף, יבש, מלוח, מתוק או מעבר תכוף בין סוגי מזון רבים, שינה מיד לאחר העמסה על מערכת העיכול, משברים, חרדות, לחצים ומתחים נפשיים.
סיבוכים סיסטמיים של IBD
הטיפול הקונבנציונלי המקובל
הטיפול הקונבנציונלי במחלות מעי דלקתיות מתחלק לטיפול תרופתי ולטיפול כירורגי.
הטיפול התרופתי יכול להגיע בצורת כדורים לנטילה דרך הפה, חוקנים, נרות והיום מדברים על מחקרים המציעים טיפול בזריקות. הטיפול מבוסס על נטילת תרופות המונעות את הדלקת בצורות שונות וגורמות לירידה בכושר החיסוני של הגוף, השכיחים ביותר הם הסטרואידים.
תרופות נוגדות דלקת לדוגמא הן אסכול, רפאסל, דיפנטיום, סלאזופרין, פנטזה וקורטיקוסטרואידים כגון: פרדניסון ובודסון.
תרופות אנטיביוטיות כגון ציפרוגיס, פלג'יל ואריטרומיצין, גם הן יכולות להיות חלק מהטיפול התרופתי במחלה.
תרופות נוספות הן מטוטרקסט ואימורן אשר מדכאות את מערכת החיסון.
נעשה גם שימוש באימודיום על מנת להפסיק שלשולים.
תרופה בשם 'רמיקייד', הביאה ישועה לחולי הקורהן, מאחר והיא הביאה להפוגה במחלה.
היום מדברים על מחקרים חדשים גם בייצור דור חדש של תרופות נוגדות דלקת וגם מחקרים אשר מובילים לטיפול בחומרים חלבוניים המיוצרים בגוף וידועים כבעלי תפקיד במערכת החיסונית. הייצור נעשה מחוץ לגוף בשיטת ההנדסה הגנטית.
תופעות הלוואי של תרופות אלו הן רבות. חלקן שכיחות יותר וחלקן פחות, אך ללא ספק ישנם מצבים בהם חשוב לתת מקום לטיפול הקונבנציונלי ואין זה שולל כלל וכלל קבלת טיפול משלים במקביל שלא יפריע או יפגע בטיפול הניתן ואף יוכל לסייע גם לטיפול בשורש הבעיה כולל התייחסות לפן הרגשי ולסטרס ולמזער את הדלקתיות (פרטים בהמשך), אך גם למזעור תופעות הלוואי של התרופות בין אם הן נשירת שיער, בריחת-סידן, שינויים קיצוניים במצבי הרוח וקשיי הירדמות ושינה, חולשה חיסונית, בחילות, אלרגיה ועוד.
הסרת חלק מהמעי פוגעת בעיכול, גורמת לחסרים תזונתיים, עלולים להיות סיבוכים כגון הידבקויות וחסימות מעי, התפתחות "פאוצ'יטיס"- דלקת בפאוץ' שיוצרים בניתוח על מנת להחליף את הרקטום וכמובן פוגעת באיכות חייו של האדם.
הניתוח מקל אך אינו מרפא את המחלה, ובדרך כלל הדלקת חוזרת לאזורים במעי שהיו קרובים לחלקים שהוסרו בניתוח. למרות ההקלה והיעלמות הסימפטומים יש לצפות שהמחלה תחזור בכל רגע נתון. מכאן, שמעבר לטיפול התרופתי מומלץ לשלב טיפול נטורופתי ולתת הזדמנות לגוף בדרכים אחרות במקביל.
בניסויים שערכו על חולי קרוהן שטופלו בפלסבו מצאו שקיימת רמיסיה ספונטנית! בחולים שלא טופלו קודם לכן בסטרואידים היתה רמיסיה אצל 41% מהנחקרים לאחר ארבעה חודשי טיפול, ואצל 23% הרמיסיה נמשכה לפחות שנתיים. אך אצל הנחקרים שטופלו קודם בסטרואידים רק 4% מהם עברו רמיסיה ספונטנית.
אומנם, מרבית החולים ממשיכים בחיים פעילים ורגילים בין ההתפרצויות, אך הצורך בטיפול רפואי מתמשך ו / או באשפוז בבית החולים פוגע מאוד באיכות החיים ובמצב הנפשי.
הטיפול הנטורופתי
חומר למחשבה: מחלות מעי דלקתיות לא קיימות כלל בתרבויות פרימיטיביות. לעומת זאת, שכיחות מחלות אלה גבוהה מאוד וממשיכה לגדול במדינות בעלות תזונה מערבית.
חלק ממטרות הטיפול הן לספק חסרים תזונתיים שמאוד שכיחים בחולי IBD. כאשר המעי מודלק קיימת בעיית ספיגה של ויטמינים ומינרלים מהמזון. מטרות נוספת בטיפול הן נושא האלרגיה למזון, התייחסות למצב הדלקתי ותמיכה כללית פיזית ונפשית. אלה נעשים על ידי תזונה ותוספים מיוחדים, צמחי מרפא וטיפולי גוף-נפש כגון דמיון מודרך.
תזונה
בסרום ובצואה של חולי IBD נמצאו רמות גבוהות של פרוסטגלנדינים ברירית של המעי הגס.
* הערה: פרוסטגלנדינים הם חומרים דמויי הורמונים הבנויים מחומצות שומן, הם תוצרי פירוק של חומצה ארכידונית בגוף והם יכולים לעודד דלקת כתלות בהרכבם ומסלולם.
על ידי הכוונה תזונתית לנטרל את התהליך הדלקתי. ניתן לכנות זאת "משחק חומצות שומן". כאשר מכוונים את התזונה לצריכת רמות גבוהות של חומצת השומן החיונית אומגה 3 תוך הפחתת מזונות המכילים חומצות שומן אחרות, הדבר מוביל להפחתת התהליך הדלקתי במעי. כאמור, פרוסטגלנדינים מורכבים מחומצות השומן, כאשר חומצות השומן יטו להיות יותר רוויות, כך הפרוסטגלנדינים יעצימו את התהליך הדלקתי בגוף.
אם כך, איזה סוגי מזונות יגרמו לגוף לייצר דלקת?
בשר ומוצריו, חלב ומוצריו, מרגרינה, חמאה וביצים. אלו מטים את חומצות השומן בפרוסטגלנדינים לכיוון חומצות שומן רוויות ויגבירו את התהליך הדלקתי.
כאשר נרצה לגרום לפעולה ההפוכה, נדאג לנתב את התזונה כך שחומצות השומן שירכיבו את הפרוסטגלנדינים יהיו ממקור אומגה 3.
אילו מזונות מכילים אומגה 3 ויגרמו לגוף להפחית דלקת?
זרעי פשתן טחונים טרי במקום. אין טעם בלקנות זרעי פשתן טחונים גם אם הוחזקו במקרר. אין לדעת מעולם איזה דרך הם עברו עד שהגיעו למקרר או כמה זמן הם במקרר. יש להם נטייה להתחמצן ולהפוך לרוויים וזה בדיוק מה שאנו לא רוצים. השקיעו במטחנת קפה קטנה וטחנו במקום זרעים שלמים. מקור נוסף לאומגה 3 כולם מכירים: דגים ממים קרים, מהים הצפוני כגון סלומון, סול, טונה, הליבוט, מקרל, בקלה וסרדינים.
מחקרים הראו שצריכת אומגה 3 יכולה לדחות הופעה חוזרת של מחלות מעי דלקתיות.
נושא חדירות המעי הינו גורם נוסף המצריך התייחסות בטיפול. אצל חולי קרוהן וקרובי משפחתם מצאו עליה משמעותית בחדירות המעי בהשוואה לקבוצת ביקורת. פגם משפחתי בחדירות המעי יכול להיות גורם מקדים להופעת קרוהן. מעי דולף קשור בשכיחות של אלרגיה למזון ועליה בספיגת רעלנים מהמעי. בנוסף, קיים שימוש נרחב בתרופות מסוג NSAIDs (תרופות ממשפחת נוגדי-דלקת לא-סטרואידליים) כגון אספירין אשר מעלות את חדירות המעי. חולים במחלות מעי דלקתיות צריכים להיזהר משימוש בתרופות אלו.
גישת התזונה הטיפולית בנושא חדירות המעי הינה תזונת אלימינציה הנעשית במסגרת טיפול נטורופתי עם ליווי, תזונה אלמנטרית או תזונה מחזורית והכוונה למזונות המכילים חומרים (למשל קוורציטין) ותוספים, המאפשרים ייצוב של רירית תאי המעי על ידי הקטנת חדירותם.
דיאטה אלמנטלית הוכיחה את עצמה כתחליף בטוח ולא רעיל לקורטיקוסטרואידים. הדיאטה מבוססת על מוצר המכיל את כל אבות המזון בצורה מפורקת לאבני היסוד שלהם המוכנים לספיגה, ומקלים בכך על העיכול. הפורמולה בדרך כלל מכילה כמות גבוהה של חלבון רובו בצורת דיפפטידים וחומצות אמינו חופשיות. אני אוהבת לעשות שימוש בפורמולה שמכילה חלבון צמחי ומתאימה גם לטבעוניים. דיאטה זו יעילה כטיפול ראשוני בהתקף חריף, היא מאפשרת מנוחה למעי, מורידה את החדירות שלו ואת הדלקת ומאפשרת בנייה מחודשת של הרירית הפגועה.
לעיתים יש צורך באשפוז כדי שהיא תבוצע כהלכה. החיסרון של דיאטה זו הוא הישנות המחלה עם החזרה לתזונה רגילה.
דיאטת אלימינציה היא דבר נפלא. היא לא קלה כלל לביצוע אך מתגמלת מאוד את המתמיד בה.
מחקרים הראו שדיאטה זו היא האמצעי העיקרי לטיפול במחלות מעי דלקתיות כרוניות.
בשלב החריף נמנעים ממזונות בעלי תכולת סיבים גבוהה על מנת לא לגרות את המעי.
תוספי מזון
אני לא מאמינה שתוספי ויטמינים ומינרלים בצורה הסינטטית שלהם היא הכרחית. רמת הספיגה בחולים ב – IBD אינה במיטבה ותוספי ויטמינים וברזל עלולים לא רק שלא להיספג אלא אף להזיק. המטרה היא לאפשר לגוף לחזור לאיזון, לטפל בדלקת, לשפר את הספיגה ולהחזיר את מערכת העיכול לתפקוד תקין.
לא מומלץ ליטול דברים על סמך שמועות או על דעת עצמכם, גשו לטיפול בהתאמה אישית.
ישנם תוספים המסוגלים לסייע למערכת העיכול לשקם את עצמה, לשפר את הספיגה של ויטמינים מהמזון ולחזור לפעילות נורמלית.
צמחי מרפא
אזהרה – אין לעשות שימוש בצמחי מרפא ללא הכוונת מטפל מוסמך.
צמחים הם תרופות לכל דבר ושימוש לא נכון בהם עלול לגרום נזק.
צמחים המכילים מוצילגים הם צמחים מרככים ומרגיעים את הריריות הפגועות והמודלקות במעי.
צמחים לדוגמא הינם קומפרי, ליקוריץ, נטופה רפואית, פסיליום ועוד.
צמחים אסטריג'נטים המכווצים, מקטינים הפרשות ומשפרים את יכולות ההחלמה של הרקמה.
למשל, פוטנטילה, סכיזנדרה.
נמצא שפלורת חולי IBD מכילה כמות גדולה יותר של בקטריות וקנדידה. לכן ניתן לעשות שימוש בצמחים עם פעילות אנטי-בקטריאלית ואנטי-פטרייתית כגון אוניה דה גאטו, אכינצאה, קינמון, טאבבויה ועוד, תוך כדי תזונה מיוחדת למצבים אלו ושיקום פלורת החיידקים הידידותיים במעי.
לקריאה על צמחים בעלי תכונות אנטי-בקטריאלית ואנטי-פטרייתית
משתמשים גם בצמחים אנטי-דלקתיים, צמחים המחזקים את מערכת החיסון, צמחים אנטי-ויראלים, צמחים מחזקים, מזינים ותומכים (פיזית ונפשית).
*כל מקרה נלקח לגופו, הטיפול מותאם ספציפית לכל אדם על פי קריטריונים רבים ועל פי האלמנטים הבולטים יותר והשלב בו הוא נמצא.
סיכום
מטרתי היא גירוי אנשים למחשבה חדשה ולקיחת אחריות. ריפוי הוא תהליך טבעי הקיים בכל אחד ואחד מאיתנו. הגישה הנטורופתית דוגלת במתן כלים לאדם כדי לרפא את עצמו. אף אחד לא אומר שהדרך לשם קלה, אף אחד לא מבטיח תוצאות תוך ככה וככה זמן, אף אחד לא יודע חוץ מהגוף עצמו. קחו את המידע המובא כאן על מנת לחשוב, על מנת לבחור. הבחירה היא בידיכם.
למרות התפתחות הרפואה, המדע והמחקר, מחקרים המתנהלים עדיין מכוונים את הטיפול לתסמיני המחלה ולא לריפוי שלה.
כאשר הרפואה הקונבנציונלית לא יודעת מה גורם המחלה היא מתמקדת במיגור והקלה של התסמינים (ואין בזה שום דבר רע!). אך עבורי כמטפלת ונטורופתית ישנה חשיבות לא רק לטיפול בתסמינים אלא גם לסייע להעמיק לשורש.
אנשים חדלו להאמין בגוף וביכולת הריפוי שלו, חדלו להאמין שבדיוק באותו האופן בו הוא יודע לרפא ולסגור פצעים על העור , הוא יודע לרפא כל "תקלה" או יציאה מאיזון הגורמת לסימפטומים אותם אנו מקטלגים תחת כותרות ושמות מחלות.
אם אתם מרגישים שהגיע הזמן לצעוד בדרך אחרת, אם אתם מוכנים להאמין בגוף, להקשיב לו באמת ולתת לו את כל הזמן הדרוש כדי להחלים אתם עושים את הצעד הראשון.
