צרה ושמה הרפס
הקדמה
* שידור הרדיו בנושא הרפס – להאזנה לחצו כאן
עד לפני כמה שנים טובות הוא היה בא לבקר אותי אחת לשנה. לאחר הגיוס לצבא הוא התחיל להתגעגע אלי לעיתים קרובות יותר והיה מגיע אחת לשלושה חודשים. כשהשתחררתי והתחלתי ללמוד ולעבוד הוא החליט שבא לו להתיישב כאורח קבוע והיה מגיע כל 3 שבועות – לא הספקתי להחלים מהתפרצות אחת וכבר התחילה חדשה…כן, לקח לי "קצת" זמן להבין שההרפס הזה בא להגיד לי שהגיע הזמן לטפל בעצמי ושמשהו לא בסדר.
אני מוכרחה להודות שלמרות אי הנוחות הכל כך גדולה, היה קל להתעלם ולא לטפל, למרות הכאב (למי שיש הרפס יודע על אילו כאבים אני מדברת), למרות הגרד שיכול לגרום לאדם לטפס על הקירות, גרד כל כך נוראי שאני באמת לא יודעת לומר לכם מה יותר גרוע: השלב הכואב או השלב המגרד ולמרות הבושה של ללכת לפגישות ולצאת מהבית עם הדבר הזה על הפנים…למרות כל אלה, עדיין היה קל להתעלם כשהביקורים של ההרפס היו רחוקים.
בסופו של דבר נאלצתי – ממש נאלצתי לטפל ואני לא מצטערת על כך לרגע. היום כשמגיע לו הרפס זה כל כך נדיר ולרוב זה רק במצבים קיצוניים וגם אז, אני יודעת בדיוק מה לעשות כדי להחלים מהנגע מהר!
הכל עובר במשפחה – סיפור אישי
הרפס כיכב במשפחה שלי – כבר מילדות אני זוכרת את אחותי האהובה מסתובבת עם הרפס וסובלת מאוד. אני מדברת אתכם על משהו כמו 35 שנה אחורה…ואולי יותר.
התפרצות ההרפס הראשונה של אחותי היתה בגיל צעיר מאוד, היא היתה ממש ילדה קטנה אולי בת שנתיים-שלוש, ואימי יודעת לספר כאילו זה היה אתמול איך עשו עליה ישיבת רופאים שלמה בבית חולים תל השומר כי לא ידעו איך לטפל.
חכו שתשמעו על הטיפול בהרפס לפני 40 שנה – מוכנים?????
אז הרופאים נתנו לאמא שלי מחטים סטריליות כדי לפתוח את שלפוחיות ההרפס של אחותי ולפזר מעליהן כשהן במצב פתוח אבקת אנטיביוטיקה!!! – היה לה הרפס על כל הלחי, הלחי הייתה אדומה כמו עגבנייה, בוערת… והרופאים פחדו שזה עומד להיכנס לאף.
אבל מאחר והרפס הוא וירוס ולא חיידק, הטיפול האנטיביוטי והניקוב של השלפוחיות לא רק שלא עזר אלה גרם לאחותי לצלקת גדולה מאוד על כל הלחי – צלקת שהיא הלכה איתה כל הילדות וגרמה לה ל"חור בנשמה" (מילים שלה).
יום הגאולה
למרות שהייתי בעצמי ילדה קטנה, אני לא אשכח לעולם את היום שבו יצאה לשוק משחת ההרפס הראשונה. המשחה הראשונה שבאמת מטפלת בהרפס. המשחה הגיעה בשפורפרת כל כך קטנה שנגמרת כל כך מהר ועלתה בזמנו כמה מאות שקלים !!! זכור לי מה ההורים עשו כדי להשיג את המשחה האגדית הזאת לאחותי כדי שהסבל יפסק.
אני יודעת שבשנת 1988 הוענק פרס נובל לרפואה למפתחת של התרופה(אציקלוביר)!
לסיפור יש המשך קצת משעשע וקצת עצוב – אתם תחליטו….
אחותי חלקה את 'חדוות הנגיף' עם בת דודתי בת אותו הגיל. סביר להניח שאחותי היא זו שהדביקה אותה ואני זוכרת שלא היה ידוע לאף אחת מהן יותר מידי על ההרפס.
יום בהיר אחד, בת הדודה קמה בבוקר עם שלפוחיות הרפס על השפתיים…הלחץ היה גדול, שכן היא לא ידעה איך היא הולכת עם הדבר הזה לבית הספר(כיתה ט' או י') – ממש בושה! היא הכירה את השתלשלות הנגע וידעה שכאשר הוא מתחיל להתייבש הוא נושר ונעלם ולכן, בתום לב חשבה לעצמה שאם היא תייבש את השלפוחיות זה יעלם והיא תוכל ללכת לבית הספר.
אז מה היא עשתה??? (סיפור אמיתי!) היא לקחה מייבש שיער וכיוונה אותו למשך מספר דקות על ההרפס.
אני לא יודעת לומר לכם כמה זמן לקח לזה לקרות, אבל זה היה עניין של דקות – חצי פנים שלה פרחו כולן עם הרפס בהתפרצות מטורפת…ממש כיסה לה חצי פנים!! ההלם היה אדיר והיא לא יצאה מהבית זמן רב עד שזה החלים…מאז היא הבינה כמה הרפס אוהב חום.
אני תמיד נהגתי להתגרות ולומר איזה גיבורה הייתי ששמרתי על עצמי ומעולם לא נדבקתי מאחותי…אך מסתבר שטעיתי. סביר להניח שהווירוס היה קיים אצלי באופן רדום והחליט להראות את פניו רק בשלב מאוחר יותר בחיי – בגיל ההתבגרות (יש טעם לספר לכם שהטריגר היה סטרס?)
שכיחות והדבקה
שכיחות הנגיף בקרב האוכלוסייה הוא גבוה מאוד (אין לי נתונים מדוייקים אך ישנה סברה שמדובר בלמעלה מ 90% מכלל האוכלוסייה כשמדובר על הרפס סימפלקס מסוג 1), יש שוני בשכיחות בין סוגי ההרפס. המחלה מאוד מדבקת – מאוד!! ההדבקה מהירה וקלה, מספיק מגע עורי עם הנגע עצמו.
כאשר מדובר בהרפס סימפלקס מסוג 2 (הרפס גניטלי על אברי המין) בהחלט ניתן להדבק במגע מיני, למרות שגם הרפס מסוג 1 ("הרפס השפתיים") יכול להופיע על אברי המין אם הוא הועבר על ידי מין אורלי.
אפילו מגע בשלפוחיות ואז מגע באזור אחר של הגוף יכול להדביק את המקום החדש…זאת הסיבה שכל כך חשוב לשטוף היטב את הידיים לאחר מריחת המשחה על הנגע, או אחרי שנת לילה שבה אי אפשר להיות בטוחים אם נגעתם או גירדתם את המקום עם היד בזמן השינה.
ביטוי קליני
הרפס סימפלקס הוא נגע של שלפוחיות מלאות בנוזל. גם מאוד כואב וגם לא סימפטי למראה. בשלב הראשון ישנה מעין צריבה ועם תום השלב האקוטי לאחר מספר ימים של בעבוע ופעילות, הוא מתחיל להתייבש, להצטמק ולגרד.
רצוי בשלב זה לא לגעת או להתעסק עם הנגע, אלא לתת לזה ליפול לבד כדי למנוע צלקות, סימנים ואודם באזור.
המקום הנפוץ ביותר הוא אזור השפתיים והאף, הרפס גניטלי באברי המין, יש אנשים הסובלים מהרפס בעין ובאזורים נרחבים בגוף (הרפס זוסטר).
גורמים
- סטרס, לחצים, קונפליקט רגשי ואף חווייה של פרידה מכל סוג הם גורמים שתמיד נלקחים בחשבון!
- מחלת חום
- בזמן קבלת הווסת
- חשיפה לשמש יכולה להוות טריגר להתפרצות
- חילופי עונות
- שינויים הורמונאליים
- חולשה חיסונית
- חסרים תזונתיים
- תזונה קלוקלת
- מגע עם אדם בעל הרפס פעיל
- טיפולים קוסמטיים כגון פילינג או איפור קבוע (אצל מי שסובל כבר מהתפרצויות זה יכול לעורר אותן)
אדם הנושא את הנגיף לא יחלים ממנו לעולם. הנגיף יכול להיות שקט ולא פעיל שנים רבות, אך הוא עדיין קיים בגוף. ישנם בודדים שחוו התפרצות בודדת וחד פעמית בחייהם וישנם מי שזוכים לביקורים תכופים – התכיפות משתנה מאדם לאדם.
סוגי הרפס – בואו נעשה קצת סדר
ההרפס עליו דיברתי עד כה הינו הרפס סימפלקס שכאמור יכול להופיע באזור השפתיים/אף (סוג 1) או באזור אברי המין (סוג 2).
קיים הרפס בשם הרפס זוסטר, הידוע גם בשמו "שלבקת חוגרת" והוא נגרם על ידי וירוס הוריצלה (Varicella Zoster Virus) הגורם לאבעבועות רוח שאנחנו מכירים מהילדות.
וירוז זה שוכן בגנגליוני (שורשי) העצבים ויכול להישאר שם כוירוס רדום ואפשר לחיות איתו בשלום שנים רבות. אך אם וכאשר הוא מתפרץ, הוא גורם להתפרצות הנגעים לאורך העצב – כמו חגורה, והוא יכול להופיע גם על הגב, הבטן, החזה, הרגליים ועוד.
הטיפול הקונבנציונלי
טוב, אז מאז הטיפול שאחותי קיבלה לפני כמה עשורים טובים, עשינו אי אלו קפיצות מדרגה ברפואה והיום הטיפול הניתן הוא משחות וכדורים אנטיויראליים (גם להרפס סימפלקס וגם לזוסטר):
אציקלוביר (Acyclovir) – בין התרופות האנטי-ויראליות השכיחות ביותר בשימוש.
צריך מרשם רק אם זה לשימוש פנימי בכדורים, לא צריך מרשם עבור המשחה. שמות מסחריים מוכרים לתרופה הם: הזובירקס המפורסם (כדורים וגם משחה), אציקלוביר טבע, ציקלומד, אציקלו-וי, סופרה-ויר.
כדורי ואלאציקלוביר (שם גנרי) או בשמם המסחרי: ואלטרקס (Valtrex)
תופעות לוואי של הטיפול הקונבנציונלי
ראשית, עלי לומר שרבים יספרו לכם שנטילה של התרופה בשימוש פנימי (כדורים) לאורך זמן באופן קבוע מניעתי, או אף נטילה לסירוגין אך בתדירות גבוהה, עשויה להוביל לעמידות של הנגיף – ובמילים אחרות: התרופה מפסיקה להשפיע (אני הייתי הוכחה חיה לכך!)
תופעות לוואי יכולות להיות פגיעה בתפקודי כבד, בחילות, כאבי בטן, שלשולים, כאבי ראש וסחרחורות.
תופעות לוואי פחות שכיחות יכולות להיות: השפעה על מצב הרוח – דיכאון, כאבים בזמן המחזור החודשי ואף כאבי שרירים ומפרקים.
המבט הנטורופתי הטבעי
כנטורופתית אני מתייחסת באופן אינדיווידואלי לכל מקרה שמגיע וסביר להניח שגם הטיפול יהיה שונה עבור כל אדם. ישנה גם התייחסות שונה לטיפול במקרה חד פעמי לעומת מצב כרוני של התפרצויות הרפס חוזרות ונשנות.
אחד היתרונות (הייתם מאמינים שיש כאלה בכלל?) שיש לאנשים הסובלים מהבעיה באופן כרוני היא, שהם יודעים כבר לזהות מניסיון מתי עומדת להגיע התפרצות ואז יותר קל למנוע אותה. הם יודעים לזהות את ה"דגדוג"/גירוי או הצריבה שמגיעים לפני יציאת השלפוחיות.
לעיתים, גם אם לא ניתן למנוע לחלוטין את ההתפרצות, ניתן בהחלט בעזרים טבעיים:
- לקצר את משך המחלה ואת זמן הופעת הנגע
- להקטין באופן משמעותי את הכאב
- להפחית או למנוע את הגרד הבלתי נסבל
- למנוע התפרצויות חוזרות
- ואף למנוע צלקות וסימנים עם עבור זעם
מניעה
אי אפשר שלא להתייחס קודם לנושא המניעה – רצוי להימנע מהידבקות וזה אומר לא להתנשק עם אדם שיש לו הרפס פעיל (אימהות – להתאפק לא לנשק את הילד אם אתן בהתפרצות!), לא לאכול מאותו סכום ולא לשתות מאותה כוס או בקבוק, לא להשתמש באותה מגבת לפנים או הידיים באמבטיה, לא להשתמש באותו שפתון/ליפגלוס/אודם (לא מומלץ לנסות את הטסטרים של האודם בחנויות יופי וקוסמטיקה – אתן אף פעם לא יודעות מי השתמשה בהם לפניכן!!!). אם מדובר בהרפס סימפלקס מסוג 2 , אז כמובן להימנע ממגע מיני ללא אמצעי זהירות (קונדום!), אם אתם סובלים מנגע פעיל רצוי לא לגעת בו כלל ולנסות למרוח את המשחה עם קיסם, אם בכל זאת מרחתם עם היד – רחצו אותה לאחר מכן במים וסבון!
תזונה נכונה
הנחיות תזונתיות תכלולנה הפחתה משמעותית של מזונות המחלישים את מערכת החיסון, מזונות שישלימו חסרים תזונתיים ויתמכו בגוף, הנחייה לתזונה מחזקת וכזאת שתסייע לגוף להתנהל עם מתח, סטרס ומערכת חיסון חלשה.
בנוסף, הימנעות ממזונות חומציים והקפדה על אכילת מזונות העשירים בחומצה האמינית L-ליזין (נושא מוכר) , מזונות עם תכולת ויטמינים גבוהה – בעיקר ויטמין C.
יש להקטין צריכה של מזונות העשירים בחומצת האמינו L – ארגינין מאחר וזו עלולה להחמיר את המצב ולהאיץ בנגיף להתפתח.
פעילות גופנית
פעילות גופנית ידועה כמפחיתת סטרס ומשפרת את מצב הרוח, היא משפרת מאוד את סירקולציית הדם והרגשת הבריאות הכללית, מחזקת את מערכת החיסון ועוד.
אם תשאלו אותי – פעילות גופנית יכולה למנוע התקפים חוזרים של הרפס על רקע לחץ ומתח ועל רקע חולשה חיסונית.
חשוב לשים לב לא להגזים, כי פעילות עצימה מידי ואינטנסיבית מידי בתקופה שהמערכת החיסונית לא במיטבה יכולה להיות טריגר להתפרצות. קשה לי לומר אם זה על רקע של עלייה בחום גוף או על רקע סטרס פזיולוגי שמופעל על הגוף בזמן שהוא לא במיטבו.
גוף-נפש
הרפיות, נשימות, טכניקות מתחום רפואת גוף-נפש תמיד חשובות כדי לדעת איך להתנהל עם מתחים ולמנוע מהגוף לשלם את המחיר הבריאותי.
זה חשוב בדיוק כמו כל דבר אחר.
שיח על הגורם הרגשי וניסיון לזהותו כדי לתת מענה ספציפי.
תוספי מזון וצמחי מרפא
צמחי מרפא ותוספים מיוחדים משמשים אותי כשאני נותנת טיפול גם לנגעים החיצוניים של ההרפס וגם לטיפול פנימי לצורך חיזוק חיסוני, הזנה ותמיכה ופעילות אנטי-ויראלית חזקה. *ישנם צמחים שאני נותנת כמניעה בניגוד לאלו המשמשים אותי לטיפול במצב האקוטי.
צמחי המרפא עושים עבודה מדהימה והשפעתם מהירה ויעילה ביותר!!!
טיפול חיצוני שאני נותנת עם משחה או נוזל מצמחי מרפא יתרכז בצמחים בעלי השפעה מחטאת, אנטי ויראלית והשפעה המיטיבה עם שיקום עור פגום, צלקות וחידוש רקמות – עובד מדהים!
הצמחים בשימוש פנימי בזמן ההתפרצות שונים במעט מהצמחים בהם משתמשים לטיפול המניעתי!
שימו לב: הנטורופתיה לא מטפלת במחלה אלא באדם הנושא אותה ולכן התאמת הטיפול היא כל-כך אישית. ובמילים אחרות: לא כל אדם עם הרפס יקבל את אותו טיפול!!! זה היופי ברפואה המשלימה ובנטורופתיה!מחקרים
"במחקרים שנערכו על נגיף ההרפס, נמצא שנוכחות החומצה האמינית ארגינין בצלחת גידול, האיצה את התרבות הנגיף, בעוד שהוספת החומצה האמינית ליזין עיכבה את התרבות נגיף ההרפס".
"במחקר אחר שבו השתתפו 45 אנשים הסובלים מהתפרצויות תכופות של נגיף ההרפס, קיבלו המשתתפים 312-500 מ"ג L-ליזין לתקופה של חודשיים עד שלוש שנים. המינון הועלה ל 800-1000 מ"ג במקרים של התפרצויות חריפות. כמו כן, נאסר על המשתתפים לאכול מזונות העשירים בחומצה האמינית ארגינין…נמצא שטיפול זה הפחית את תדירות ההתפרצויות וקיצר במידה משמעותית את משך ההחלמה מההתפרצויות החריפות".
"במחקר כפול סמיות נוסף נמצא ש 1,200 מ"ג L-ליזין הפחיתו במידה ניכרת התפרצויות חוזרות ונשנות של נגיף ההרפס סימפלקס".
"במחקר שבו השתתפו 90 גברים ונשים הסובלים מהרפס באיברי המין, השוו החוקרים בין יעילות משחת פרופוליס לבין יעילות התכשיר הקונבנציונלי המקביל – אציקלוביר. המשתתפים נבדקו במהלך הטיפול. עורכי המחקר הסיקו כי משחת הפרופוליס יעילה יותר מאציקלוביר ומתרופות פלצבו לריפוי פצעי הרפס באזור המפשעה".
מקורות מצויים באנציקלופדיה החדשה לריפוי טבעי עמ' 345!
טיפים חשובים
רוב הסיכויים, שאם אתם סובלים מהרפס אחת לשנה תהיה נטייה להסתפק במשחת/כדורי הזובירקס ולסגור עניין. הסבירות שתגיעו אלי לטיפול נמוכה. אך אם אתם שמים לב שההתפרצויות מופיעות לעיתים קרובות יותר, סביר להניח שישנה בעיה עמוקה יותר והגוף מנסה לאותת לכם שמשהו לא בסדר – זה השלב שבו כדי להתחיל לטפל ולא להזניח.
נסו לזהות מתי ההרפס עומד להתפרץ וטפלו בזמן. במידה ופספסתם והנגעים (שלפוחיות) כבר יצאו החוצה, אפשר בהחלט לקבוע פגישה טלפונית או בסקייפ לקבלת טיפול נכון, מדוייק וטבעי כדי לקצר את זמן המחלה באופן משמעותי, אולי אפילו למנוע את התפשטות הנגעים, להקטין את הסיכוי להישארות סימן או צלקת במקום, להפחית את עוצמת הכאב והגרד ולמנוע התפרצויות חוזרות לעיתים קרובות מידי.
הימנעו משתיית אלכוהול ועישון
הרבו בשתיית מים – מכירים את היובש בייחוד בשפתיים כשמתפרץ הרפס? – מים חשובים מאוד!
למדו לזהות מתי אתם בלחץ ואל תעמיסו – דעו גם לקחת צעד אחורה והורידו הילוך – זה שווה את הבריאות שלכם. הרבו במנוחה ופרגנו אותה לעצמכם.
נסו לזהות האם התפרצויות ההרפס מופיעות אחרי שהות ממושכת בשמש. במידה ואתם מזהים ששמש היא טריגר, עליכם להתנהל בהתאם ולא להגזים בחשיפה אליה ואולי אף להתחיל טיפול מניעתי טבעי לתקופה קצרה בסמוך לזמן הזה.
לסיכום
ממש בקצרה: כנטורופתית אני מציעה פרוטוקול טיפולי מוצלח מאוד להרפס שנותן מענה מקומי (חיצוני) ופנימי כאחד. ישנם דברים רבים שניתן לעשות בתחום הטבעי על מנת לסייע במצבי הרפס חוזרים ונשנים!!! ככל שההתפרצויות קרובות יותר זו לזו יש סיבה להאמין שקיימת ברקע בעיה עמוקה יותר על רקע רגשי בשילוב חולשה חיסונית וחשוב להתייחס אליה בהתאם.