על שולחני מונח פתקון קטן שעליו כתובה שאלה שהפניתי לעצמי: "האם יש לי אמונה?" לא היה קל להניח אותו שם כי הוא מזכיר לי שאני יכולה לבקש הרבה דברים אבל אם אין בי את האמונה הבסיסית והמלאה שהם יכולים להתגשם, אז אין כל טעם בבקשה עצמה.
אנחנו בוראים שותפים, נשמות יוצרות, ישויות אור. באנו לפה לחוות, להתנסות, להגשים וכל דבר שאנחנו רוצים לעצמו עלינו להבין שהוא כבר ניתן לנו. עלינו לנהוג, להתנהל כאילו הדבר כבר הושג.
גם אם זה טרם קרם פה עור וגידים…אחרי הכל אנחנו עדיין חיים במימד הדחוס ולוקח *זמן* מה לבקשות שלנו להתגשם, אבל אם נתנהג אחרת ממצב שבו זה כבר קרה והתגשם, אנחנו רק נרחיק את ההגשמה מאיתנו. עכשיו נשאלת השאלה איך אפשר להיות באמונה ולחיות כאילו המשאלה שלנו כבר התגשמה….קל להגיד אבל לא קל ליישם?
אז אחד מהדברים שאני נעזרת בהם, זה להיזכר בדברים מהעבר שרציתי וקרו לי כנס. זה התדר שמזכיר לי שזה אפשרי.
אז כן! יש ימים שיש בי אמונה מלאה וטבעית שלא מוטלת בספק ולא תלויה במציאות שמשתקפת אלי שהיא פרי יצירת מחשבותיי ואמונותיי!
ויש ימים, שהספק מחליט להתרחץ ולהתגנדר לכבודי ולהופיע במלוא הדרו ולטלטל אותי….אבל אני לא הודפת אותו. אני חוזרת לפתקון שעל השולחן ושואלת בקול: "האם יש לי אמונה?" ונזכרת בניסים ובהגשמות מהעבר והתשובה עולה: כן!! כן!!! יש בי אמונה.
למי שלא יודע:
פורים הוא החג שלי. הוא יום ההולדת שלי.
>>>>והוא היום הכי חזק בשנה להבעת משאלות לב שעולות גבוה גבוה למעלה ונשמעות במרומים.
אבל בסופו של דבר, אם תביעו כוונה/משאלה ולא תהיה בכם את האמונה שהיא תתגשם, יהיה קשה להביאה להגשמה. אז…תבקשו ו- תאמינו בפורים הזה.
חג שמח (זו מצווה לשמוח בפורים!)
נ.ב
בתמונה המשמחת של יניב ניקולא שמצורפת לפוסט הזה גשמי ברכה שוטפים אותנו בחודש מרץ! הכנרת במצב שלא היתה בו שנים, והניקיון מורגש גם מבפנים.